גני המשחקים הנבנים מדי שנה בארץ משלבים על פי רוב מתקני משחק קנויים סטנדרטיים. עיקר המשחק בהם נסוב על פעילות מוגדרת מראש שמתרחשת בנקודות ספציפיות במרחב, כמו למשל לגלוש במגלשה, להתנדנד בנדנדה, לטפס על הסולם ולהסתובב בקרוסלה. לאחר שרחובות העיר של פעם הפכו לכבישים מסוכנים והמרחבים הציבוריים בלב העיר התמעטו, מועטים המקומות המאפשרים המצאה ואכלוס ילדים המשחקים באופן חופשי וללא מרשמים.
'גן למשחק יצירתי' מאפשר פעילות שאינה מוגדרת ולא יצאה מקטלוג, וככזה הוא מקום ייחודי ובעל זהות עצמאית השונה ממקבילים לו בעיר ובמטרופולין. התכנון כולל מגוון מצבים טופוגרפיים, קשרים ויזואליים, כיוונים וטקסטורות, שניתנים לפרשנות ושימוש למגוון גילאים ואינדיבידואלים. בבסיס התכנון גבעת מגלשות שממנה גולשים לתוך מבוך קירות בעלי גבהים משתנים וחורי הצצה ומעבר. המגלשות קבורות חלקית בקרקע והנגישות אליהן היא בהליכה על שיפוע מתון – כך שהן נגישות לכל סוגי המשתמשים. תהליך התפתחות התכנון מתכנון ראשוני לתוכניות ביצוע נעשה בליווי צמוד של מכון התקנים ומוכיח שניתן להיות יצירתיים גם במסגרת קשיחה של תקנים ותקציב הדוק.
הגן שהיה בעבר מגרש כדורסל מוזנח נשאר ברובו גן יבש, ומשתמש בתכסית דשא סינטטי. בחלק מהגן מתחת לדשא נפרסה תשתית של מזרוני גומי המאושרים ע"י מכון התקנים כמשטחי בטיחות.
קירות הבטון מגוונים בצורתם אך למעשה הורכבו ממספר מודלים מצומצם. ההרכב המשתנה בין התבניות החזרתיות יוצר חווית מבוך דינאמית. אחד הקירות נצבע בצבע של לוחות גיר ומאפשר למשחקים בגן דרך נוספת לביטוי עצמי.
מסביב לקירות ולגבעה שובצו מתקני משחק נוספים המאפשרים אלטרנטיבה נוספת למשחק.
הפרויקט פורסם במספר כתבות ומגזינים והשתתף בתערוכה "גני המשחקים הנעלמים" שאצרה גלינה ארבלי בשנת 2014 במוזיאון העיצוב בחולון.